שעבאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזק רכוש שנגרם לרכבה של התובעת עקב תאונת דרכים.

ביום 21/06/09, בכביש הראשי בכפר מג'ד אל כרום, ארעה התנגשות בין רכב התובעת, מסוג יונדאי, מס' רישוי 9270651 , שנת ייצור 2003, לבין רכב הנתבע 2 .

לטענת התובעת, התאונה ארעה בעודה נוסעת בכביש הראשי בכפר, במקביל לבנק "מרכנתיל דיסקונט", עת רכב אחר, הנהוג על ידי הנתבע מס' 2, יצא מחניית הבנק וביקש להשתלב בכביש הראשי, אשר הינו כביש דו -סטרי, בצורה רשלנית וללא מתן זכות קדימה, ועקב כך התנגש ברכבה של התובעת בחלקו השמאלי קדמי. התובעת, לטענתה, ניסתה להימנע מן הפגיעה, אך ללא הצלחה, ומעוצמת הפגיעה נהדף רכבה ימינה ופגע בשני רכבים אשר חנו בצידו הימני של הכביש.

לטענת התובעת, מי שנהג ברכב הפוגע בעת התאונה הוא הנתבע 2, אחיה של בעלת הרכב הפוגע, ולא אביו של הנתבע, אשר הופיע לדיון בבית המשפט וטען כי הוא אשר נהג ברכב בעת קרות התאונה.

מטעם הנתבעת העיד מר מוחמד כבת, אביו של הנתבע 2, אשר מסר גרסה אחרת, לפיה, הוא אשר נהג ברכב בעת קרות התאונה. לטענתו, התאונה ארעה עת יצא מחניון הבנק ביחד עם אשתו של הנתבע 2 לאחר שהוריד את בנו לצורך סידורים בבנק, והתובעת היא זו אשר הגיעה במהירות מופרזת ופגעה בפנס הימני של רכבו. לטענתו, כאשר יצא מן החניון, ביקש לפנות שמאלה, לכיוון נסיעת רכב התובעת ואז פגעה בו התובעת.

מדובר, למעשה, בגרסה מול גרסה, כאשר התובעת טוענת כי הרכב המבוטח ע"י הנתבעת 1 פגע בה, עת ביקש לפנות ימינה ביציאה מן החניון ולהשתלב בכביש הראשי ואז פגע ברכבה שהגיע מן הכיוון הנגדי, בעוד אביו של הנתבע 2 טוען כי ביקש לפנות שמאלה ביציאה מן החניון ולהשתלב בכביש הראשי, אז פגע בו רכבה של התובעת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ושקלתי את טענותיהם ולאחר שעיינתי בחומר הקיים בתיק, הגעתי לכדי מסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, וזאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן:

תחילה, עולה שאלה בסיסית באשר לזהות הנהג ברכב הנתבעת בעת קרות התאונה. התובעת העידה כי הנתבע 2 הוא אשר נהג ברכב בעת קרות התאונה, ואילו, לטענתה, אביו של הנתבע 2 שהופיע לעדות בבית המשפט, הופיע במקום רק כחצי שעה לאחר התרחשותה.

הנתבעים, מצידם, טענו כי אביו של הנתבע 2 הוא אשר נהג ברכב בעת קרות התאונה ואף הגישו את כתב ההגנה בשמו, אך, מנגד, נמנעו מהבאת עדויותיהם של הנתבע 2, אשר הינו למעשה הנתבע "הנכון" בהתאם לכתב התביעה ושל רעייתו, אשר לטענת אביו של הנתבע, ישבה ברכב בעת קרות התאונה. לפיכך, אין לי אלא לקבוע כי הימנעות זו של הבאת עדים, אשר יכולים לשפוך אור על נסיבות התרחשות התאונה, מחזקת את ראיות התובעת וגורעת ממשית ממשקל ראיות הנתבעים, שהרי, המדובר בעדים מהותיים, הן לעניין זהות הנהג ברכב האחר, והן לעניין נסיבות קרות התאונה והאשם בה.

יתרה מכך, מעדותו של אביו של הנתבע 2 במסגרת חקירתו הנגדית, עלו סתירות מהותיות, שבצידן לא מצאתי הסבר מניח את הדעת להבהירן.

כך לדוגמא, בעניין מוקד הנזק טען אביו של הנתבע בחקירתו הנגדית כי רכבו נפגע בפנס הימני שלו, בעוד שבסעיף 4 לכתב ההגנה מצוין כי רכב התובעת התנגש בחלקו השמאלי קדמי של רכב הנתבע 2 .

בהמשך חקירתו של אבי הנתבע 2, כאשר נשאל על ידי בית המשפט באשר למיקום רכבו בעת הפגיעה לא ידע לענות תשובה ברורה וחד משמעית בעניין זה. תחילה טען כי היה בנתיב הימני של הכביש בעת הפגיעה, בהמשך טען כי עצר בכביש " אולי מטר וחצי מאמצע הכביש" ולבסוף הבהיר כי " איני יודע אם חציתי את הנתיב או לא".

אף באשר לשאלה האם רכבו היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה הציג אביו של הנתבע מספר גרסאות סותרות. תחילה טען כי " כשהיא פגעה בי עצרתי" בהמשך טען כי " כשהיא פגעה בי אני הייתי בנסיעה ואחרי הפגיעה עצרתי" ולסיום טען כי " כשראיתי אותה עצרתי ואז פגעה בי".

הנה כי כן, לאורך כל עדותו של אבי הנתבע 2 מתגלה חוסר עקביות וסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין. לעומת זאת, גרסת התובעת הייתה עקבית ונתמכה בראיות שהוצגו בפני בית המשפט.

יתרה מכך, אין חולק כי זכות הקדימה היתה לרכב התובעת, שנסע בנתיב הימני בכביש, בכיוון ישר, בעוד שהרכב האחר, בו נהג, לפי הנטען, אביו של הנתבע 2, יצא מחנייה בצד הכביש, בכוונה לחצות את הנתבי הקרוב אליו ולהשתלב בנתיב נסיעת רכב התובעת, הרחוק משטח החניה ממנו יצא רכבו. שוכנעתי כי נהג הרכב האחר לא נתן זכות קדימה לרכב התובעת, והוא התפרץ לכביש ברשלנות, כאשר לא היה בפניו כל מכשול להסתיר את שדה הראיה ולראות את רכב התובעת המגיע מימינו, ומשלא הוכח כי התובעת נסעה במהירות שאינה הולמת את תנאי הדרך והנסיבות.

אשר על כן, מצאתי לאמץ את גרסת התובעת, לפיה, הנתבע נכנס לנתיב נסיעתה בצורה רשלנית, מבלי ליתן זכות קדימה לתנועה בכביש ראשי, ומבלי לבדוק תחילה באם הדרך פנויה לצורך השתלבותו בה.

התובעת הגישה חוות דעת שמאי מטעמה אך לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעות, לפיכך, אני מאמץ את חוות דעת התובעת מיום 30/06/09, לפיה, הנזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה מוערך בסך של 6,471.53 ₪.

סוף דבר, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, סך של 6,471.53 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ( 06/12/09 ) וכן החזר אגרה ששולמה.

ניתן היום, ח' ניסן תש"ע, 23 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.